תיאור

“בוא יצחקל’ה”, אימא אמרה לי. “היום אנחנו הולכים לבית חדש”. האם אמרה שאשאר שם? לא זוכר. האם הבנתי את משמעות דבריה? איני יודע.

הייתי בן שבע ופסעתי יחד איתה…”.

מתוך עדותו של יצחק בלפר, מחניכי קורצ’אק.

107 ילדים, בנים ובנות, חיו בבית היתומים שברחוב קרוכמלנה 92 בוורשה. הם חונכו בידי ד”ר יאנוש קורצ’אק, שהעניק להם ילדות בטוחה, שמחה ומלאת חום.

הדוקטור, שותפתו סטפה וילצ’ינסקה והמחנכים בבית, התמסרו ללא גבולות לחינוך הילדים באהבה ונאמנות, עד שמלחמת העולם השנייה הפכה עליהם את עולמם.

בשנת 1940 נלקחו קורצ’אק וילדיו לגטו, ושנתיים לאחר מכן הובלו יחד לכיכר המשלוחים. משם הוסעו למחנה ההשמדה טרבלינקה שבו נרצחו כולם.

25 הסיפורים הם דמיוניים הם, אך מלווים ברוחו של קורצ’אק ובעובדות אמיתיות שסיפר לי האמן יצחק בלפר, מאחרוני יתומיו של ד”ר קורצ’אק.

סיפורים מצחיקים ומרגשים שמתאימים גם לימינו אנו.