תיאור

ביוגרפיה של המשורר אבות ישורון (1992-1904), חתן פרס ישראל לשנת 1992. נולד בשנת 1904 בפולין. שמו המקורי היה יחיאל פרלמוטר, והוא שינה את שמו לזכר הוריו שנספו בשואה. פירוש השם: האבות, ההורים, ישורון, יראונו, ישגיחו עלינו. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, עבד כפועל חקלאי, ולמד במקווה ישראל, שם התגורר בחדר אחד עם נתן אלתרמן. בעת מלחמת העצמאות שירת בדרדרה, יישוב מבודד ממזרח לימת החולה. החל לפרסם שירים עבריים בכתב העת “טורים”, בשנת 1934. ומאז פרסם כל השנים במוספים הספרותיים ובכתבי העת. ספרו הראשון “על חכמת דרכים” נדפס בשנת תש”ב, 1942. על הספר חתם עדיין בשמו הראשון. ספריו הבאים, “רעם” (1961), ו”שלושים עמ’ של אבות ישורון” (1965), “זה שם הספר” (1970) כבר נדפסו בשמו החדש (אותו כתב לעתים קרובות בכתיב חסר – אָבׁת יְשֻרֻן). עד למלחמת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר לא נחשב. לאחר מלחמת יום הכיפורים, ועם פטירתם של משוררים כנתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואחרים, נתגלתה שירתו באור אחר. מנחם פרי וחבורת מעריצים צעירים מצאו באבות ישורון משורר כלבבם ועשו הרבה מאוד לפרסומו ברבים. לשונו המרוסקת, חיבתו הבסיסית לערביי הארץ, הזדהותו עם גורל הפליטים שלהם, שיבוצי היידיש המרובים בשיריו, משכו את לבו של דור משוררים צעיר. שירתו המאוחרת שונה לחלוטין משירתו המוקדמת, והביאה לו פרסום רב, פרסים ספרותיים וראיונות רבים בתקשורת. בתו היא המשוררת והמתרגמת הלית ישורון.