תיאור

הפילוסוף האיטלקי ג׳ורג׳ו אגמבן הוא אחד מהוגי הדעות הנקראים והמדוברים ביותר כיום, ואף על פי כן חתימת הדברים: על המתודה (2008) הוא ללא ספק ספר יוצא דופן ולפיכך פחות מוכר במכלול עבודתו. ייחודו נובע לא רק מכר הנושאים הפורה שבו הוא דן והתער האינטלקטואלי הנצרף ממנו, אלא מכך שרק לעיתים רחוקות אנו נפגשים עם הבחנותיו של פילוסוף ביחס לסוגיות ספציפיות הנוגעות למתודת המחקר והכתיבה שלו בהווה.

תוך כדי דיאלוג עז עם ולטר בנימין ומישל פוקו, פאראצלזוס ואבּי ורבורג, פרנץ אוברבק ואנצו מלאנדרי, מתמקד אגמבן בספר זה בשלוש פיגורות מושגיות במחשבה על המתודה: 1. הפרדיגמה, המאפשרת לנו לשחזר את הפרק האבוד בהיסטוריה של הלוגיקה המערבית שהוא התיאוריה של הדוּגמה; 2. החתימה, אשר בעקבות חקירות הרנסנס והבארוק מתגלה כסימן הפעולה המכריע בכל תיאוריות הסימנים, מבלשנות לפסיכואנליזה, ממאגיה לתולדות האמנות; 3. היחס בין היסטוריה לארכאולוגיה, יחס המגולם במושג המקור שאינו מבודד בעבר אלא (כמו שורשי השפות ההודו-אירופיות בבלשנות והמפץ הגדול באסטרופיזיקה) ממשיך בפעולתו בהווה על מנת להפכו למובן וידוע.

חתימת הדברים: על המתודה מוגש כאן לראשונה לקורא הישראלי. ספר זה, שתורגם והוער בצורה מרשימה בידי ד״ר עידו גוברין, מציג לפנינו צורת מחשבה ארכיאולוגית שאינה מכסה על הלא-נאמר הייחודי לה אלא חוזרת ומפתחת אותו ללא הרף, ואגב כך היא מראה כיצד ומדוע, לדעת רבים, נחשב כיום אגמבן לדמות מרכזית בפילוסופיה המערבית. ברסלינג ראו אור ספריו הבאים: “מה שנותר מאושוויץ” (2007); “מהו אפרטוס” (2015).