תיאור

“העברה והעברה נגדית” – שלוש מילים הטומנות בחובן אוצר בלום של משמעויות ושני מרכיבים שמהווים את המצע של המפגש הטיפולי ואת ליבתו של התהליך הפסיכואנליטי. ספרו של היינריך ראקר, מהבולטים בפסיכואנליטיקאים הדרום-אמריקאים, נחשב לאחד מנכסי צאן ברזל של הספרות הפסיכואנליטית, ומתוקף מעמדו כקלאסיקה שלא נס ליחה נאמר עליו: “בעולם של ימינו העברת הנגד היא אלוהים וראקר הוא נביאה”. בספר מנותח לעומקו היחס הדיאלקטי בין ההעברה להעברה הנגדית ומוסברת מעורבותו ההכרחית והמתמדת של המטפל בתהליך הטיפולי. כהנחת יסוד מניח ראקר שמהות המפגש הספיכואנליטי אינה מפגש בין אדם בריא לאדם חולה, אלא מפגש בין שתי אישיויות המגיבות שתיהן לכל התרחשות בסיטואציה המשותפת. הנחה זו מבטאת עמדה אתית ומקצועית כאחד, הדורשת מהמטפל להפגין אחריות ללא עליונות כלפי המטופל. המטפל נתפס כמשתתף פעיל הנדרש כל העת לבחינה עצמית של הסובייקטיביות שלו. דוגמאות קליניות רבות השזורות בפר ממחישות את הניסוחים התיאורטיים המורכבים, ומוכיחות כיצד הכותב “נאה דורש ונאה מקיים”.