תיאור

ספר זה הוא נסיון ראשון לתאר בהרחבה ותוך ניתוח חד את נפתולי הקמתה ואת ראשית דרכה של הסוכנות היהודית עד למשבר הגדול ב-1931 שהכריע את מנהיגותה. רעיון הקמתה של הסוכנות היהודית עלה לאחר הכרזת בלפור. במסגרת ההכנות לקראת משטר המנדט בארץ-ישראל. המניע העיקרי מאחורי תוכנית הסוכנות היה הצורך לגייס את יהדות המערב כדי שתסייע בבניין הבית הלאומי. משהוקם גוף זה, לאחר משא-ומתן קשה שהיה כרוך בפולמוס פנימי בתנועה הציונית מזה, ובלבטים של לא-ציונים מזה, נקלע מייד למבחנים פוליטיים וכלכליים חמורים. הציפיות מן הסוכנות היהודית המורחבת נכזבו עד מהרה. הלא-ציונים לא יכלו לעמוד בהזרמת כספים מאסיבית לבניין הארץ ואף לא היו מסוגלים להטביע חותם של ממש על עיצוב המדיניות הציונית. ואולם הסוכנות היהודית המורחבת סיפקה את צינור הקשר החיוני בין הציונות לבין יהדות המערב. בכך מתמצה תפקידה ההיסטורי.

הספר פורש יריעה רחבה של ההשתלשלות ההיסטורית בתריסר שנים מכריעות בתולדות הציונות. מתוך תיאור הקונפליקטים האידיאולוגיים, מאבקי הכוח, האירועים הדרמטיים בארץ והתהפוכות ביחסים עם ממשלת בריטניה, מתגלה תמונה מפתיעה ולעתים אף מהממת.

יגאל עילם, מן הבולטים שבחוקרי תולדות הציונות, הוא מחברם של “מבוא להיסטוריה ציונית אחרת” (1972), “הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה” _1973), ו”ההגנה – הדרך הציונית אל הכח” (1979)