אם ששכלה את בנה החייל יוצאת למאבק נואש ועיקש על אופן הנצחתו. אובדן הבן, ולא בקרב, משחרר מעמקי נפשה זעם לא-נשלט נגד המערכת, הכופה את רצונה אפילו על אבלה האישי. בכוח פרוע שאין לרסנו היא מתגייסת למלחמת חורמה על צדק פרטי, שסביבתה – החברה הישראלית, מערכת המשפט ואפילו משפחתה הקרובה – אינה יכולה להסכין עמו. 

ספרה של בתיה גור בורא דמות לא-נשכחת של אישה, גיבורתו של רומן שהישגו הגדול הוא בהיותו בעת ובעונה אחת ספר אקטואלי-פוליטי במובנן העמוק ביותר של המלים, ויצירה ספרותית מרגשת.