אין זה מפתיע שבדרכה של דוריס קירנס גודווין לפענח את סוד ההנהגה הנשיאותית, היא נדרשה לארבעה נשיאים שאת חייהם ודרכם חקרה כל שנות הקריירה הארוכה והמפוארת שלה: אייברהם לינקולן, תאודור רוזוולט, פרנקלין דלנו רוזוולט ולינדון ג’ונסון. קשה להעלות על הדעת קבוצת אישים שנבדלו זה מזה בכל מובן ועניין, החל בעיקרי מנהיגותם וכלה באישיותם ובאורחות חייהם. עם זה, החוקרת מעלה מארג של תכונות ועובדות שהכשירו את הארבעה לתפקיד ההיסטורי שנועד להם. משבר אישי שהוליד ייאוש ודיכאון מצמיתים היה מנת חלקם של הארבעה, וכשיצאו ממעמקי השקיעה וחזרו אל החיים גמרו אומר שדבר לא יעצור אותם בדרכם אל היעד המכונן שקיבלו עליהם. הייאוש והדיכאון הולידו נחישות שאין לה גבולות, תעוזה, הקרבה וחזון.
המנהיגות אחת היא, בין שהיא בידי המנהיג הלאומי ובין שהיא בידי חלוצי התעשייה. דומה שבימי המשבר הפוקדים את הדמוקרטיות בימינו, מנהיגות הוא מתכון להבראה.