לאחר שמונים ושבע שנות חיים שידעו תקופות סוערות, אסונות, משברים וטרגדיות משפחתיות – וגם רגעי אהבה, נחמה, תקומה וחסד – ביקש שי גולדן מאביו לשתף אותו בזיכרונותיו מכיוון שרצה לכתוב את סיפור חייו כשהוא עוד בחיים.

עד מהרה הבין שהזיכרונות מהילדות, מהשואה ומהמשטר הקומוניסטי ברומניה, מטראומת יתמות ואובדן ילד, משנות קליטה מורכבות בישראל – עם אהבת חייו אוולין – והתמודדות עם אימוץ של שני ילדים שאספו מבית יתומים יצרו בליל של עובדות, שִכחה, שכתוב, הכחשה, דמיון ומציאות. כל אלה הפכו את מלאכת כתיבת סיפור חייו של אביו למלאכה מורכבת הדורשת לא רק תחקיר ונבירה בהיסטוריה המשפחתית והאישית, כי אם גם תיקון, המצאה והשלמת פערים בזיכרונות של אביו, שנדמה כי רבים מהם הוא שכח מבחירה.

כך או כך, גרעין האמת המצוי בבסיס הרומן החושפני והמרגש הזה נטוע במבט המפוכח של הבן באביו, ביצירה שנובעת מאהבה גדולה, השלמה וגעגוע למי שעדיין איתנו.

בכתיבה גלויַת לב וסוחפת נושא גולדן את קוראיו אל תוך מסע בנבכי הזיכרון ומוביל אותם לאפוס רחב יריעה שהטרגדיה והאנושיות נמזגים בו והופכים אותו לסיפור אנושי בלתי נשכח.

זהו ספרו השמיני של שי גולדן, שנכתב כתמונת מראה אלטרנטיבית לרומן המשפחתי המצליח שלו הבן הטוב. כאן הוא מציב את אביו במרכז הסיפור המשפחתי, והלה מתגלה כגיבור ספרותי חד־פעמי ומרשים בדרכו הצנועה והנוגעת ללב. גולדן מצליח לפרק, בעטו המושחז מתמיד, את סיפורו המשפחתי לרגעים אנושיים שמכילים את הסיפור המורכב, רב־הסתירות, של החיים ומבקש להבין בכתיבתו הכּנה, המדויקת, המצחיקה והרגישה את פרדוקס הקיום מבעד לעיניו של אביו המזדקן ושבע החיים – כדי להבין טוב יותר את חייו שלו ולנסות ולפענח את תפקידו המתעתע של הזיכרון בסיפור חיינו.

שי גולדן, בן 49 , הוא סופר, עיתונאי ואיש טלוויזיה.