“בֻּבּוֹת וְדֻבּוֹנִים אֵינָם גְּדֵלִים
הֵם עוֹזְרִים לַיְּלָדִים לִגְדֹּל”.

דִּי־לִי־לוֹל הוא סיפור מחורז וקצבי על סבא שוּעַ, נכדתו תמר ופינוֹקיה,

בובת עץ שהכין לה, בובה מדברת שיודעת לאהוב ולהיות אהובה.

את דִּי־לִי־לוֹל כתבה שלומית כהן־אסיף, הסופרת האהובה על ילדים ועל מבוגרים כאחד, עטורת פרסים (פרס אקו”ם על מפעל חיים, פרס ביאליק, פרס מפעל חיים על שם דבורה עומר ועוד).

רונה יפמן היא צלמת ואמנית בין תחומית; עובדת בתל אביב ובניו יורק; עבודותיה מוצגות בארץ ובעולם. היא ביימה וצילמה את התצלומים בספר.

לאורך הסיפור מהדהד ניגון ערש עממי עיראקי מוּכּר – דִּי־לִי־לוֹל.